התיק הראשון שלי

כהמשך למאמר הקודם, אני חושפת את עצמי ולא רק מפילה עליכן טונות של אינפורמציה, כפי שאני רגילה לעשות (למרות שזה הסגנון שלי ואני עלולה לחזור אליו באחד הפוסטים) החלטתי הפעם לשטף אתכן בחוויה ישנה , קניית תיק האיפור הראשון שלי. נזכרתי בזה כשסידרתי את כל האיפור לפסח ופתאום מצאתי שם את האודם הראשון שלי, אמנם הוא כבר מזמן נגמר אבל שמרתי את האריזה שלו, יש דברים שלעולם לא אוכל לזרוק, ביניהם האודם הזה.
כשהייתי ילדה קטנה אהבתי לגעת באיפור של אמא שלי, מסקנה,  כמה שהיא בכתה על כל צללית ששברתי לה... אז היא החביאה אותו רחוק רחוק ממני ובפיה הבטחה:" ביום ההולדת ה16 שלך, אני אקנה לך את תיק האיפור הראשון שלך" היא עמדה בהבטחה עד גיל 16 היא נתנה לי באירועים מסוימים לגעת באיפור שלה : בפיקוח כמובן כדי שח"ח לא אמרח לה עוד אודם.
הייתי בת 16 פחות חודשיים, נסענו אז לקיץ להונגריה, אבא שלי ייצר אז שם יין בטוקיי, עבדנו איתו שבוע וטיילנו כל החודש אח"כ. בחזרה, בשדה התעופה שך בודפסט אבא שלי קרץ לאמא שלי ואמר: את יודעת למי יש בעוד חודש יום הולדת? אמא שלי ענתה נכון ולקחה אותי לדיוטי פרי. הוא היה קטנצ'יק ומלבד החברות העממיות שאמא שלי הפנתה להם את הגב "עדיף שיהיה לך קצת איפור אבל איכותי מאשר הרבה זבל" היא הסבירה, עמדו שם שלושה חברות יוקרתיות: לנקום, איב סן לורן, ודיור.
"בגילך לא צריך הרבה איפור" נתנה לי אמא שיעור ראשון באיפור"זה מבגר ומיותר, את צריכה איפור פסטלי עדין, עוד אין לך מה להסתיר (חוץ מפצעים) אין צורך בשפכטל." תוך כדי דיבור היא לקחה אודמים של איב סן לורן וניסתה אותם על היד, אחד מהם היה חום בהיר מבריק ניוד כזה מס 12 (אין לכן מה לחפש הוא מזמן יצא מכלל גיוון) הוא קרץ אלי אמרתי אמא מה עם זה? היא חייכה וענתה סגרנו, עוברים לסומק...

את הסומק לא הרגשתי שאדע לבחור אז אמא נתנה לי עוד שיעור: אני לא כ"כ אוהבת את הסמקים של איב סן לורן היא אמרה אין כמו דיור בשביל סמקים (שנים אח"כ ניסית סומק של איב סן לורן וחזרתי מהר מאוד לדיור האהוב שלי, אבל לאחרונה דווקא מצאתי לו כמה תחליפים אצל חברות זולות יותר והייתי מרוצה מהם מאוד.)

זה הסומק הראשון שלי. כן, כך היה נראה פעם סומק של דיור:

 

עד היום אני לא מבינה למה אמא בחרה לקנות מסקרה של דיור ולא של לנקום היא תמיד השתמשה בהם, ועדיין משתמשת בהם. אני לא אהבתי אותה, מהר מאוד עברתי גם אני ללנקום אחרי כמה שנים כשיצאה דיור שואו ניסיתי גם אותה וגם אותה לא אהבתי, עד עכשיו אני די נעולה על לנקום למרות שניסיתי הרבה מסקרות מכל מיני חברות, לא סתם יש להם מסקרה שנמכרת כל שניה בעולם. בכל אופן זו המסקרה הראשונה שלי:

 

זה מה שאמא קנתה באותו יום, מייקאפ היא ביקשה מאבא שלי שנסע לצרפת באותו יום להביא לי משם את המייקאפ שהיא היתה קונה בנערותה. נדמה לי שזה אחד המייקאפים הטובים שהכרתי אי פעם יש לו כיסוי מדהים הוא נוטה לורדרד כמו שאני אוהבת, ומטפל באקנה. הייתי אז זקוקה לזה נואשות עד היום הוא קיים בתיק שלי וכל פצע שיוצא אני שמה אותו מעל הוא המייקאפ היחדי שגם מייבש אותו מיד וגם  מכסה אותו לגמרי שם החברה LUTSINE, וזה המייקאפ:

אבא שלי קנה מיוזמתו גם צללית של ניוואה היא הייתה מחולקת לשניים אחד בצבע פודרה והשנייה חום אהבתי אותה מאוד, אבל כשאמא ראתה אותה היא עיקמה את האף, היא לא אמרה מילה אבל קרה לי לחדרה ונתנה צללית די משומשת שלה בצבע סגול פסטל צללית בודדת של שאנל :"זה לשבת" היא קבעה (רומזת: ניוואה לא ראויה לעלות על שולחן שבת...)

צלליות שאנל לא השתנו מאז אני חייבת לומר, הטקסטורה הצבע והעמידות הין כמו עכשיו כך גם האריזה השחורה עם הלוגו הלבן. הדבר היחיד שהשתנה הצללית הבודדת כיום מרובעת פעם היא הייתה עגולה. 

זה מה שהכיל התיק הראשון שלי, את העיפרון השחור קיבלתי לראשונה רק ביום ההולדת ה18 שלי (כששאלו אותי מה ארצה ביום שאהפוך מקטינה למבוגרת עניתי איפור, וזה מה שקנו לי)העיפרון השחור הגיע  במארז עם (ניחשתם נכון-המארז נמכר עד היום, רק שאז הוא לא היה קיים בארץ ) מסקרה של לנקום  ומסיר איפור קטן. זה היה מתנה מדודה שלי ואבא שלי קנה לי אז את הקונסילר המוצק של שאנל:

 

כך הוא היה נראה גם אז. משום מה שאנל מאוד שמרניים ולא מחליפים כל שני וחמישי את הליין שלהם.

אמא שלי גם הוסיפה מוצר חובה: צללית בודדת לבנה של לנקום

כך נראתה הצללית הראשונה שלי מבית לנקום:

אתמול מישהי הגיבה על מאמר שלי ובו כתבתי על חברות ישראליות שלא הייתי ממהרת לקנות מהם, היא כתבה חברות כמו ג'ייד וסופטאצ' מעולות חבל להשמיץ. אני לא משמיצה, אבל את האהבה לאיפור השרישה בי אמא שלי והיא כן הייתה קצת סנובית וקנתה רק מחברות צרפתיות יוקרתיות גם על לוריאל היא הייתה פוסחת בזמנו. היום היא כבר כן מעיזה לקנות אודמים או צלליות לוריאל אבל בהסתייגות כלשהי. מייקאפ בחיים לא. מה לעשות?קשה מאוד לשנות חינוך ועוד יותר קשה לעבור מקונסילר שאנל לסופטאצ' רק האריזות מוציאות לי את החשק. אבל אני מודה, הופתעתי לא פעם ולמדתי לאהוב במשך הזמן גם חברות זולות עממיות וישראליות. וכן: פה ושם נשארו לי סטיגמות.