שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה... לומר לכן את האמת? לא חשבתי שהיום הזה יגיע אי פעם. אבל הוא הגיע והשנה אפילו הקדים קצת. אז זהו זה: מחר הילדים חוזרים רשמית לביה"ס. אמנם זה רק "רשמי" מדובר סה"כ בשעתיים כדי שהילדים המסכנים שלנו לא יחטפו טראומה, אבל גם זה משהו. אז לפחות עכשיו הם הלכו לישון לקראת היום הגדול. שקט השתרר בבית, נדמה לי שאפילו הקירות מסתכלים עלי בתמיהה ושואלים בדומיה מה התחדש היום. בכל אופן זה הזמן בשבילי להשלים פער ענק, ויש לי כ"כ הרבה דברים שלא כתבתי עליהם...טוב אני מתחילה עם נושא אחד נראה מה יהיה הלאה, שנתחיל? אוקיי אז היה חופש, וגם טיילנו (מה חשבתם? שאשתגע כל היום בבית?) אז על הדרך גם ראיתי איפור וחניות איפור. לפני כשחודשיים שמעתי שנפתחה חנות מאק חדשה בעיר הקודש ירושלים. שמחתי כ"כ. ביקשתי מיחסי הציבור שלהם מידע תמונות משהו כדי לבשר לכן את הבשורה המשמחת התגובה שקיבלתי היתה: "כרגע אין לנו, ברגע שיהיה נתפנה להודיעך." יחד עם זה הגיע מייל על קולקציית קיץ, ואני די התאכזבתי. סה"כ בכל העולם ישנם מהדורות קיץ. אבל הרבה ירושלמיות שהיו נוסעות לת"א רק כדי להיכנס למאק היו שמחות לשמוע על חנות מאק חדשה בבירה . זה לא שלא היתה לנו חנות. היתה לנו חנות בממילא ממנה לא קניתי אף פעם כלום. היא קטנה וצפופה תמיד יש בה אלפי אנשים, היא חשוכה כך שאחרי כל סוויטש אני חייבת לצאת לבדוק לאור היום, ואם כבר חשוך אולי כדאי להצטייד בנר או פלאפון או מנורה או מה שלא יהיה. הדיילות שם תמיד מתנפלות עלי ונדבקות כך שאפילו סויטש לא ניתן לעשות, ואני תמיד יוצאת ומבטיחה לעצמי שיותר אני לא חוזרת למקום הזה אבל מה לעשות שאני אוהבת איפור? כל פעם שאני עוברת שם אני כמו מגנט נדבקת לחנות, אני לא רוצה להיכנס, אבל כוח פנימי מושך אותי לבפנים בניגוד לרצוני. טוב זו היתה החנות בממילא... ואז נפתח עידן חדש בעולם האיפור נפתחה לה חנות חדשה בקניון מלחה. כשהתבוננתי בה לראשונה יכולתי להבחין בשני דברים: 1. החנות רחבה ואפילו מאוד מרווחת 2. היא לא חשוכה:
הדבר השני שאני קולטת שם הוא מקומות ישיבה עם כיסאות ומראות. אז כן: ממש לא צריך כבר להתגנב כמו גנבים לבחוץ כדי לראות סוויטש אפשר אפילו לשבת ולעשות איפור שלם! (תל אביביות, ורמת גניות הפוסט הזה לא מיועד לכן, אני בטוחה שלא תבינו על מה אני מדברת...)
זה אני או שיש פה אלפי צבעים? האם התאורה משנה פה הכל? או שמא המרווח נותן תחושה שישנם הרבה יותר מוצרים ?ואולי פשוט יש פה מבחר גדול יותר? טרם הצלחתי לענות על השאלות הללו!עוד משהו צד את עיני, משהו שלא ראיתי בממילא:
אפליקטורים!!!!!!! ואפילו כותנה וגם טישו!!!! ואאווו!!!! מי אמר שבשביל לנסות טסטר צריך לחטוף את כל החיידקים שבעולם? ירושלמים, באמת מגיע לכם יותר! המשכתי להסתובב לי בחופשיות בדקתי צלליות ואודמים וקולקציית קיץ הסתובבתי ואז הרגשתי שמשהו לא בסדר, אני לא רגילה לכך שאין שום דיילת שמתנפלת עלי. באותו רגע דווקא הערכתי את החופשיות הזו . אולם כשכבר רציתי לרכוש מוצר ולא ידעתי מאיפה לקחת או ממי לבקש התחלתי להרגיש פחות נחמד. נעמדתי ליד הקופה , סתם בודקת אם מישהי שמה לב שאני קיימת ... אחרי5 דקות ראיתי שלא אומרים שלום, שלפתי את הנשק שלי: ארנק שמולא לכבוד האירוע בכמה כרטיסי אשראי פנקסי שיקים ומזומן על כל צרה שלא תבוא. שקט. הוצאתי את המצלמה והתחלתי לצלם להנאתי, בחופשיות כאילו היה זה הבית שלי. אף אחד לא שאל מה אני עושה ולמה, יצאתי, לא אמרו לי שלום, וגם לא להתראות. טוב, בסוף גם לא קניתי כלום. אבל אני עוד אחזור מאק והפעם בלי ילדים (זה ברור...) בלי מצלמה, עם הרבה זמן ורמקול כדי לקרוא לקופאית ברגע שאחליט מה לקנות... אז זו היתה ההתרשמות הראשונית שלי מחנות מאק בירושלים. בחיים לא היה לי כיף. כ"כ בחיים לא נתנו לי לגעת באיפור בחנות בחופשיות שכזו. הסוף קצת אכזב, אבל כמו שכתבתי, זו לא הסוף: אני עוד אחזור, מטיחה לכם: אתם עוד תשמעו ממני!
ואם חשבתן שרק מאק הפתיעו מסתבר שלא! אי שם ברח' הלל, רחוב קטן שלא כ"כ עניין אותי עד עכשיו נפתחה לה עוד חנות, בשם קריולן, שמעתי ונשמתי נעתקה. סיפרתי זאת לחברה ויום למחרת היא כבר חזרה עם רשמים "נכנסתי 2 דקות ו35 שניות " היא מספרת," סך כל הנזק 827 שקלים, חדשים כמובן, ובעלי אומר לי, מזל שלא היית שם 5 דקות..." חייכתי . החלטתי למלא קודם קופת חיסחון ואולי להוסיף לה פנסיה וגמל עם הרבה ריביות, בינתיים רח' הלל לא קיים, אין רחוב כזה בירושלים, לא היה ולא יהיה, ברור? רשמים בפעם אחרת, עכשיו סוף החופש תחילת שנת הלימודים ועוד מעט חגים אני מרושת סופית אז אין רח הלל ואין קריולן ומאק יחכו עוד קצת! מי יודע אולי זה יהיה תירוץ כדי לכתוב פה עוד פוסט? בינתיים לכל אלו שאינן ירושלמיות וטרחו לקרוא את הפוסט עד לכאן: ד"ש חם מעיר הקודש!!!!!!!!!!
אהבתן את הרשומה? אתן מוזמנות להשאיר הערה אחת או שתיים או שלוש, אם יש לכם זמן אתן יכולות להרישם כמנוי לבלוג בצד בסרגל השחור, ואם נשאר לכן עוד שניה אז אתן מוזמנות לפרגן בלייק בעמוד הפייסבוק שלי.
אהבתי מאד את הכתיבה שלך :) אני גם ירושלמית, וגם אני שמתי לב למה שתיארת במאק: מצד אחד לא מציקים שזה ממש כיף, ומצד שני כשכן צריך עזרה לא מוצאים מוכרת פנויה... אי אפשר באמצע??
השבמחק